בפרק הראשון בנושא 'מצוות צריכות כוונה' נציג את המחלוקת האמוראים והראשונים בנוגע לשאלה האם הכוונה מעכבת במצוות. ננסה להתחקות אחר משמעותה של הכוונה – למי שמצריך אותה – מה תפקידה ומה המקור לכך שהיא מעכבת מהתורה? האם הדבר נלמד מפסוק? סברה? ומה ניתן ללמוד ממנו לגבי מהותם של מעשי המצוות? האם ניתן 'לקיים מצווה' בלי להיות מודע לכך שאנחנו עושים את ציווי ה'?