Apr 27 2023 28 mins
כשהייתי בת 17 וארבעה חודשים קיבלתי את רישיון הנהיגה שלי. זו הייתה יריעת הפתיחה של העצמאות שלי. היכולת שלי לסוע לאן שבחרתי, מתי שבחרתי מבלי שאהיה תלויה באף אחד. נהגתי המון. נסעתי ממקום למקום, מלימודים ללימודים, מעיר לעיר.
פעמים רבות הייתי צריכה לסוע למקומות שאני לא מכירה בפעם הראשונה. זה היה לפני כשלושים שנים כמכשירי הגיפיאס עדין לא פותחו ולא חלמנו בכלל שיהיה משהו שיראה כמו וויז. אבל לי היה וויז פרטי- אבא שלי.
בכל פעם שהייתי צריכה לסוע למקום חדש אבא שלי היה מצייר לי מפה בכתב ידו. הוא היה מצייר את הכבישים, את הפניות, אפילו איפה אפשר יהיה להחנות. אני ממש זוכרת את תחושת הביטחון שהייתה מתפשטת בכל גופי כשהייתי יוצאת לדרכי עם המפה המצויירת והכתובה בכתב ידו. כתב יד גדול, פתוח, עגול וברור.
אבא שלי ידע לא רק לצייר מפות. הוא ידע הרבה מכמעט כל דבר. הוא מעולם לא היה איש אקדמיה. ועם זאת היה איש בעל ידע חובק עולם. הוא היה איש אוהב אדם, איש שיחה ודעת, מקור לחוכמה בלתי נדלית ואיש עיצה. פניו היו רכות, טובות, שמחות.
אז למה אני מספרת לכם על אבא שלי? כי אבא שלי היווה עבורי מודל לסמכות.
ואולי זה ישמע לכם תמוה, מוזר, כי כשאנחנו מדברים על סמכות אנחנו לרוב חושבים על דמות תקיפה, ממשמעת, קפואת סבר. ואולי זו בדיוק המחשבה שמרתיעה אותנו מלרצות להיות סמכותיים. כי הרי סמכות שכזו מנותקת מכל עומק רגשי, כזה שכל כך חשוב לנו להציע לילדים שלנו.
אז אני רוצה לשתף אתכם במודל שלי לסמכות, בהבנה שלי של מהי סמכות הורית ואיזה מתנות היא נושאת איתה בעבורנו ובעבור הילדים שלנו.
איזה כיף שהגעתם לכאן.
אם אהבתם ואתם רוצים לשמוע עוד, הנה כמה אפשרויות:
אני מזמינה אתכם לראות את האתר החדש שלנו: www.tipa-le.co.il
מוזמנים להצטרף למועדון ההורים שלנו "הורים את זה ביחד" וביחד להתוות מחדש את הדרך ואת הקשר.
מוזמנים להרגיש בבית בקבוצת הפייסבוק שלנו "חושחשים- ויסות חושי ורגשי לתינוקות וילדים"
וכמובן לעקוב אחרינו באינסטגרם ובדף הפייסבוק.