סינפסות

אחרי האסון הייתי משותק. עצרתי את הפעילות שלי בפודקאסט.

הכול נראה לא רלוונטי ולא חשוב.

ואז עבר קצת זמן, וחשבתי איך אני יכול לתרום,

הרי יש כאן כלי מדהים להפצת ידע, וזו התשוקה שלי.

אז בלי נדר, אני מקווה לעלות פרקים בראי המצב הקשה שאנחנו נמצאים בו,

ולארח אנשים בתחומי ההתמחות שאני מחובר אליהם,

ולתת כלים, תחזית, מבט מלמעלה, השראה, שיח,

לעלות למודעות איך אפשר לשפוך קצת אור,

נחמה, ותקווה, בימים חשוכים אלה.

האורחת הראשונה בסדרה הזו היא חגית אלמקייס,

כותבת, משוררת ומנחת סדנאות ותיקה של ״מסע במילים״.

הנה מה שהיא כתבה בפוסט בפייסבוק:

״בשבוע שעבר חברה סיפרה לי שהיא לא מצליחה לכתוב בימים האלה.
היא שאלה אותי אם אני כותבת.
עניתי - ברור. לא כי זה קל לי. אלא שאני לא יכולה להרשות לעצמי לא לכתוב.
אם בימים הללו אני אנטוש את הכלי שהכי מחבר אותי פנימה לעצמי, למרכז שלי, לידיעה העמוקה בתוכי, אז במה יש לי עוד להיאחז?
חוצמזה - יש לי אחריות גדולה דווקא בימים הללו להזכיר לאנשים איזו מתנה היא הכתיבה.

בשבועות האחרונים אני מתבקשת להנחות כמעט כל יום סדנת כתיבה:
למפוני הדרום בבתי מלון, לרשויות מקומיות, לעובדים עם ילדים ונוער בסיכון, סדנאות לתלמידים שהמורים מחפשים להם אלטרנטיבות יצירתיות, וגם לאנשים פרטיים שרק זקוקים למרחב לכתוב כדי לשחרר את הדמעות.
לכולם אני אומרת - כן כן כן. דווקא עכשיו תכתבו.
כדי לפרוץ את השתיקה ולבטא מילים,
כדי לפלס דרך פנימה אל המרכז הבוטח והיודע שלנו בימים של משבר חריף וחוסר ודאות.
כדי להפוך את הכתיבה לתפילה,
כדי לנשום ולכתוב את הלב.״

הנה הפרק,
מקווה שתקבלו ממנו קצת אור.

נדב