כדור מהצד

לצאת מהארון ולהכריז בגלוי שאתה הומו זה אחד הקשים ביותר שאדם יכול לעשות, הפחד מהתגובה של הסביבה יכול לשתק אותך, נדרש אומץ רב בכדי לספר. אבל מה עושים כאשר להיות שלם עם עצמך עלול לפגוע לך בקריירה? איך יוצאים מהארון כש

מדלן אולברייט, דונלד טראמפ, שיקגו בולס, בית ספר יוקרתי בשווץ, מדונה, שחקן כדורסל שרק רצה שיהיו לו חברים ומנהיג אכזר ש"אובססיבי" לכדורסל. כל אלו מעורבים באחת החברויות המוזרות אי פעם, החברות של קים ג'ונג און ודניס רוד

אנחנו רואים אותם שבוע אחרי שבוע, לפעמים מנצחים, לפעמים מפסידים, אבל בסוף, מישהו פעם חשב מה באמת עובר על השחקנים? מה הם מרגישים כשהם חוזרים הביתה לבד אחרי ערב לא טוב? בראיון חשוף מספר יונתן מור, שחקנה של אליצור אשקלו

כדורסל, כך אומרים, הוא משחק גלובלי. זה לא ממש משנה איפה תהיה בעולם, כמעט תמיד תוכל למצוא מגרש בקרבת מקום, ואם תרצה להצטרף למקומיים שמשחקים בו - את לא באמת צריך לדעת את השפה שלהם, כי לכדורסל יש שפה משלו, ודרך משלו להג

באוגוסט האחרון, התקיים באחד מאולמות הכדורסל בראשון לציון "טורניר שער הנגב" המסורתי, בו נאבקו שיחקו המייצגות את הקיבוצים והיישובים מהמועצה שבעוטף עזה. רגע לפני שהכל התחיל, ניגש אל המיקרופון ערן מוספי, שהיה מנהל מח

בכל מבט חטוף ביציעי אולמות הכדורסל אפשר לראות אותם, הדתיים. באדום, בצהוב, ובסגול - זה לא באמת משנה, הם תמיד שם, אוהבים את אלוהים ואת הכדורסל. אבל למה בכלל הציבור הדתי בישראל כל כך אוהב כדורסל? ומתי נזכה לראות שחקן עם

כדור מהצד הוא לא עוד פודקאסט על כדורסל, כאלו יש הרבה יותר מדי. הפיק אנד רול? לא מעניין, הבוקס אווט? משעמם הפועל? מכבי? למי אכפת בכלל. אנחנו מתעניינים בכל מה שמסביב. בסיפורים, בהשפעה על קהילות ומדינות, ובעיקר - באנשים.