מוחאת לעצמי כפיים
אני חיה בחברה שמעריצה צעירות, שסוגדת ליופי וגוף חטוב. חברה בה לנשים אסור להתבגר כי הן הופכות להיות לא רלוונטיות. 'גיל הבלות' הוא תואר העלבון הרשמי שקיבלנו, ונשים מתבגרות מלאות שנאה עצמית.
ואני אומרת לא הבנו טוב את השם. הבלות היא לא שלנו, היא של כל מה שלא מתאים לנו יותר בחיים: בלות האשמה, בלות הריצוי, בלות הפחד מה יגידו.
אני בת 51 וגיליתי שחוץ מתסמיני ההתבגרות המלחיצים, עוד משהו קורה: האישיות מבשילה, הלב מחלים, נסיון החיים הופך לחכמה, וחכמה זה נעים.
גיליתי שלאהוב את עצמי זה מהפכני. לאהוב את הגוף שלי זה מהפכני. לאהוב את עצמי מתבגרת זה מהפכני.
מזמינה להצטרף למהפכה. לעזוב את מועדון "יורה בעצמי חיצים" ולעבור למועדון "מוחאת לעצמי כפיים".
על כל דבר שאת עושה או לא עושה, קטן או גדול, להיות מועדון המעריצות מספר 1 שלך, למחוא לעצמך כפיים 💜
השנים היפות לא הסתיימו. הן מתחילות עכשיו ברגע הזה.
בראבו!
