הקרב על נחל עוז

שיר ביטון - עם העיניים הטובות והרצון העז להציל חיים - הייתה חובשת קרבית שחלמה להיות רופאה. היא התעקשה להתגייס, למרות שהייתה צריכה לעלות במשקל. והיא גם התעקשה לשרת באוגדת עזה, במוצב נחל עוז. ב-06:45 בבוקר 7 באוקטובר, כש�

שירת ים עמר מקריית אונו היתה "ילדה של טבע, של שדות ולא של קניונים", שחלמה להיות מעצבת אופנה. היא רק סיימה את קורס התצפיתניות והגיעה למוצב נחל עוז ביום חמישי, 5 באוקטובר. ב-7 באוקטובר היא נרצחה עם חברותיה במיגונית. היא

מיה ויאלובו פולו מגבעתיים הייתה קטנטונת וענקית גם יחד. רופא אישר לה שהיא 1.50 מ', למרות שהייתה טיפה פחות, כדי שתוכל להתגייס לצבא. היא הייתה "קורעת מצחוק וידעה לעוף על החיים. כזו שאת הכי רוצה להיות חברה שלה ותמיד מרימה

שיראל חיים פור מראשון לציון, שגם אהבה את החיים הטובים אבל גם כזוֹ שתמיד עשתה הכי טוב לכֿל דבר שנתנו לה, "סגרה שבת" בפּעם האחרונה. היא הייתה סמב"צית במוצב נחל עוז שרק חיכתה לשחרור שלה, מתפקיד שמאוד אהבה ועשתה במסירות

שיר אילת מכפר שמואל - מנהיגה אמיתית עם חיוך שאי אפשר לעמוד בפניו וַחלומות על משחק - הייתה מפקדת המחלקה של התצפיתניות במוצב נחל עוז. בשבת 7 באוקטובר היא הייתה בחמ"ל התצפיות, עם החיילות שלה. החמ"ל שהוצת על יושביו, עד ה�

איברהים ח'רובה ממע'אר - עם הלב הענק והידיעה שתמיד יש על מי לסמוך - היה גשש בחטיבה הצפונית באוגדת עזה. בן 39, נשוי ואב לארבעה ילדים קטנים שכעת נותרו יתומים. "אני יודע שאיברהים נלחם עד הרגע האחרון, אבל לא יותר. אנחנו רוצ�

רועי ברקת מתל אביב - ג'ינג'י עם גומות חן שאהב את החיים, את הים ואת מכבי ת"א - היה מ"כ בפלוגה ב', "זאבי הדממה" בגדוד 13 של גולני. בבוקר 7 באוקטובר היה במוצב "חץ שחור". הם היו שבעה לוחמי גולני וארבעה טנקיסטים מגדוד 77 והנמ"ר. ז�

שחף ניסני, עם רעמת התלתלים המופלאה והלב הענק, הייתה אמורה להשתחרר ביום רביעי, 11 באוקטובר. "במקום זה דפקו לנו בדלת והודיעו שהיא נרצחה". ילדה שגדלה באשקלון, הייתה נפגעת חרדה בגלל מטחי הטילים על העיר והתגברה על הכול כ�

נטע ברעם מחדרה היה מפקד צוות מפעילי בלון תצפית במוצב נחל עוז. הוא אהב בעליי חיים, לגו ואת החברה שלו. הוא נלחם כדי להעלות פרופיל ולהיות לוחם איסוף קרבי. בשישה באוקטובר, ערב השבת השחורה, בלון התצפית לא עבד, הוא היה מו�

לנועה פרייס ממושב מבועים - עם התלתלים, וההתעקשות לעשות הכי טוב כל דבר - נותרו בסך הכל 110 ימים עד לשחרור. ואז הגיע 7 באוקטובר. כששובצה להיות תצפיתנית, התאכזבה קצת. אבל אחרי כמה ימים אמרה לאימא שלה, סיגל: "אני אעשה את הת�